זוכרים את הערוץ הזה שיש פעם לפני שנים רבות? זוכרים את האנימות שהיו משודרות בו? עם כן זהו המקום בשבילכם!
בואו לדבר על ג'ינג מלך השודדים, קינו נו טאבי, נוקו נוקו דאש, יאמאמוטו נסיעות (עם מישהו בכלל זוכר את זה) אזוקי-צ'אן ועוד ועוד...!
1. מאיזה גיל את/ה צופה בסדרות אנימה? ננמנמנמ 4? האמטרו ופוקימוןXD
2. כמה שעות ביום בממוצע אתה מקדיש לאנימה?3 שעות ככהD:
3. מה מושך אותך בז'אנר שגורם לך לצפות בו?מננממנ לא יודעת <:
4. על איזה מהצרכים הבאים הצפייה בז'אנר עונה לך? קבלת אינפורמציה / התנסות רגשית / חיזוק אמון וגאווה לאומית / חיזוק הקשר עם המשפחה / בריחה מהמציאות
1. גיל 8 בערך: דיג'ימון, פוקימון וכו...
2. חצי שעה (כל כמה ימים אני רואה 3-4 פרקים של סידרה כשלהיא)
3. העלילה, התחושת התחברות: שנוצרת בעזרת הדמויות, המשחק, הסאונד+הסאונד-טראק וכו..
4. התנסות רגשית, בריחה מהמציאות.
סליחה שלקח לי זמן להגיב!! XD ראיתי הכל!!!!! מהסוף להתחלה, וואו זה היה ארוך!!! o.o
אבל שווה את זה! כל כך מרגש! לראות את הדמויות האהובות עליי על הבמה! כל כך קרובים לעולם שלנו T.T עם קהל אמיתי!!!! (וזה מרגיז שהייתי צריכה לראות את זה דרך יוטיוב XD איזה מינוס)
מיקו, רין,לן, לוקה! אוהבת אותכם כולכם!!!!
והלוואי שיעשו עוד הופעות כאלה! רק אם יותר תלבושות.. XD
תודה להב שפרסמת את זה פה ^^
זה בסדר ^^, כל אדם ודעתו
בעיקרון השיר מתחיל בתיאור ממש קצר של הילדה ואז אכן עובר לדיאלוג, אבל זה דיאלוג פנימי, הילדה שואלת את עצמה את השאלות הללו וכמובן שהיא מחפשת תשובות והיא מגיעה אליהן בדרכה שלה
וואו, חתימה ממש יפה, אני הייתי שמחה לדעת מה עשית כאן,
אתה הכנת את התמונה או שחתכת אותה ופשוט הוספת מסגרת ופונט?
שד"כ, אני חושבת שאת מון לייט היית יכולה לעשות קצת שקוף.
סיימתי את המשחק ביומיים בערך כשהוא יצא, די מבאס, קצר ודי קל.
את הNON-FICTION STORY!! על 5 שורות עשיתי פרפקט, אבל אחרי שהשגתי את כל השירים כבר לא ממש המשכתי לשחק.
שכחת גם לציין שלשורה אחת ושלוש שורות יש 2 מצבים, שאני לא זוכר מה השם שלהם אבל זה בעיקרון "קל" ו"קשה". 5 שורות זה רק על קשה.
בעיקרון אבל די נהנתי מהמשחק, יש בו שירים טובים אבל הדבר שרצח את המשחק בשבילי הם התוים הצהובים, הווווווווו התוים הצהובים *מתעצבן*
אינואה-לא מסכימה איתך.
דבר ראשון: זו הכללה גסה לטעון שרוב הפאנגירלס בקהילה הן בגילאי 12-15 (נכון, הכללה הזאת תקפה לגבי אבל שימי לב לגילאי הפאנגירלס שפעילות בסטגדי"ש-רובן כבר בהחלט נישקו לשלום את חטיבת הביניים וחלקן גם את התיכון והצבא)
דבר שני: בנות כן פתוחות יותר מבנים בנושאים מסויימים ואי אפשר להתעלם מזה. עם כל הכבוד בקרב המין הנשי להגיד שאת מחבבת מישהו נחשב לנררמה ואף רצוי. בקרב הבנים... לא תמיד, אבל לפעמים זה דבר מגונה ודחוי.
דבר שלישי: הבנות הנודניקיות שהזכרת הן בד"כ ל-א פאנגירלס ואפילו להפך-הן בורחות מזה כאילו מדובר בנשק יום הדין. בסופו של דבר רובן נוביות/מטומטמות שמנסות להשתלב בקהילה דרך התנהגות שנראית להן מקובלת פה. (רובן גם עם הזמן קולטות שהן מהוות מטרה ניידת ומפסיקות)
ודבר אחרון: את שוב עושה הכללות וטוענת שכל ה"צנועות והחסודות" חרמניות. רק בגלל שהן לא מדברות על העיניינים האלה לידך לא הופך אותן אוטומטית לסוטות מופנמות, את גם שוכחת שהן גדלו בחינוך שבו הדברים האלו הם תועבה/זוועה/עיוות/מה שלא יהיה. ברור שהן שהן יסתמו את הפה! ואני מבטיחה לך-כשזה מגיע לבן-בת הן בהחלט לא שומרות את זה בפנים.
1. מאז ומתמיד. אבל רק מגיל 14 התחלתי לראות בשקידה, אפשר לומר.
2. 20 דקות ~ שעתיים ביום רגיל, ביום שבת או חג שעה ~ 5 שעות (יש יוצאי דופן כמובן, שאני קורא להם ימי אנימה XP )
3. האנימציה, בעיקרון. זה מה שמבדיל את זה מז'אנרים אחרים. אני מתכוון, האנימציה- הציור, ואיך שזה נראה. זה פשוט דבר אחר שמבדיל את עצמו מכל שאר תוכניות כמו האח הגדול למיניהן (אני סתם אומר X3 )
4. 2. קבלת אינפורמציה (יש אנימות חינוכיות ביותר עמ עמ )
3. התנסות רגשית (אני משער, בכל מקרה. )
ורציתי להוסיף 2 דברים :
1 .זה פשוט כיף. אי אפשר להסביר, זה מעניין בעיקרון. ליפנים יש ראש טוב .
2. יש לי כמה וכמה קרובים שעוסקים בתחום והם פשוט הכניסו אותי לזה אם רציתי או לא X3
שלום לכולם,
אני לומדת תקשורת והתבקשתי לכתוב עבודה על ז'אנר. בחרתי לעשות את העבודה שלי על אנימה. חלק מהעבודה כולל סקר בקרב אנשים שצופים בז'אנר, אך חרי לא צופים בו וזה טיפה דחוף..
אני ממש אשמח אם תענו לי על הסקר.. זה סקר קצר..
1. מאיזה גיל את/ה צופה בסדרות אנימה?
2. כמה שעות ביום בממוצע אתה מקדיש לאנימה?
3. מה מושך אותך בז'אנר שגורם לך לצפות בו?
4. על איזה מהצרכים הבאים הצפייה בז'אנר עונה לך? קבלת אינפורמציה / התנסות רגשית / חיזוק אמון וגאווה לאומית / חיזוק הקשר עם המשפחה / בריחה מהמציאות
נכתבו פה כל כך הרבה שטויות.
קודם כל, כדי להיות יותר מדויקת, פאנגירל היא מעריצה של *משהו*.
אם להיות עוד יותר מדויקת, הפאנגירל המוכרת לחברה האוטאקוית, מוכרת כפאגהאג לחברה ה...לא אוטאקוית (יותר לקהילה הגאה. פאגהאגס הן ההגדרה האחרת(המדויקת?) לפאנגירלס של יאוי).
הבחנה בין פאנסלאט לפאנגירל זה דבר טוב ויפה, אבל מה אם ההכללה בין הוופניות הקרציות לפאנגירלז?
אפשר להקריץ כמה בנות מהקהילה שיאוי הוא לא התחום החזק שלהן (ואם להיות כנה, גם שכל לא.) אבל הן צווחות, צורחות ומתנהגות בילדותיות וטיפשות. אה, כן, ומוסיפות 'דס~!' לכל משפט שני.
אני בטוחה שכל אלה שחושקים ברובה ציד בשביל להפציץ מוחות של פאנגירלס ולהמטיר עלינו גשם של מוחות חולי יאוי יעשה זאת בשמחה גם לקבוצת הבנות הנ"ל.
ובנות יותר פתוחות מבנים? תעשו לי טובה.
אולי הבנים פה שהתבגרו ועברו את גיל 14 נעשו יותר מופנמים וסגורים.
אולי לרגע שכחתם שרוב הפאנגירלס תקועות -עדין, באופן זמני, תסמכו עלי- בגילאים 12-15, והן, לעומת בנות אחרות שהן *לא* פאנגירלס ואף אוטאקויות, קולניות וכביכול, באופן היפותטי לחלוטין, דעתניות.
מהיכרות קלה עם בנים בני גילי הם לא מופנמים.
פורנו, לסביות ושיערות הביצים שלהם נכנסים בכל משפט שלישי.
נכון, דוחה, אבל לכו תדעו, אולי בגיל 14 גם אתם הייתם ככה, אבל שכחתם.
ואני אומרת את זה בתור ילדה הרבה יותר סוטה מהבנים בכיתה שלי, שמהתבוננות מהצד, כנראה שהעובדה שאני צופה ביאוי היא זו שעושה את זה. מה שמדגיש את כוונתי- בנות הן לא יותר פתוחות מבנים. אולי פאנגירלז כן, אבל אני בספק שזה נכנס לבדיקה של סיטואציה אינטימית בין פאנגירל לחבר/ה שלה.
אם זה לא מובן עדין- תסתכלו על פקאצות וכל מיני ילדות חסודות וחרמניות (תאמינו לי, הן חרמניות), אני סבורה שפה יפול לכם האסימון.