ידעתם שלפרות יש מבטא שונה בכל מדינה? באמת.
מחר בבוקר כשתצאו לרפת המשפחתית שלכם שימו לב. ואכן, מאז שגיליתי עובדה מרתקת זו, חיי השתנו. הרי חיים שלמים בזבזתי כשחשבתי כי שיחה בין פרות מתנהלת כך:
פרה א': מווו.
פרה ב': מווו.

והיום, רק אחרי שנכנסה עובדה מרתקת זו לתודעה שלי, אני שם לב כי קיים עולם ומלואו בשיחות בין פרות:
פרה מגרמניה: מוווווויישטן.
פרה ממצרים: מוווווווסטפה.
פרה מאתיופיה: אגמווומווווו
פרה מרוסיה: בלאט, מה זה הפיזדת' הזה? תנו לי וודקה ושטיח קיר!

והנה השבוע קראתי מאמר במגזין מדע מרתק בנושא "העלטה בעולם גוף האישה דרך מצגות דיסוננס קוגנטיביות של פעילים למען גירויים היוצרות קונוטציות אינטגרליות". אתם מכירים את המגזין כ-"ספורטס אילוסטרייטדס" (נכון כל דבר בעולם נשמע מרשים להפליא בעזרת שפה גבוהה?), ולפתע עשיתי את הקישוריות הזו בין פרות לדוגמניות. חס וחלילה אני טוען שדוגמניות הן פרות, או רומז לכך שמדובר ביונקים הניזונים בעיקר מחסה, או אומר שהן כולן מעלות גירה, או...לא חשוב, אני יכול להמשיך ככה לנצח. בכל אופן לפתע הבנתי את עניין ה-"שפה המשותפת": דוגמניות, לא משנה אם מישראל, שוויץ או הונדורס, הן עדיין דוגמניות. אף אחד לא בא לשמוע את האג'נדה הפוליטית שלהן, לאף אחד לא אכפת מי תביא שלום עולמי, ובסופו של יום תפקידה מסתכם בלנופף יפה לקהל, לחייך, ולחזור הביתה להקיא. כנ"ל פרות: אז מה אם יש להן מבטא אחר? זה לא אומר שאני אוודה שהפרה שלי לא Made in Chine, אעשה ביום השואה חרם פרות מגרמניה או אבדוק אם חלב פרה תוצרת רוסיה מהול באלכוהול (אבל זה כי אין צורך, ידוע כבר שכן).

והנה אוטאקואים. בכל העולם מדובר בחברה נאורה שחיה זה לצד זה בשלום, אהבה ומיקו האטסונה. או ככה מסתבר הישראלים מדמיינים את העסק, בפועל: אפילו לא קרוב. אף אחד לא מרוצה ממקום העבודה שלו, תמיד יהיו טענות כלפי מערכת החינוך, ומעמדות חברתיים זה משהו שקיים בכל מקום אליו תלכו (ומה זה לעזאזל שלופים?). ובכל זאת לא משנה איפה נהיה, תמיד יהיו מי שינסו לתקן את העולם. הקהילה הישראלית כבר לא מה שהייתה פעם? נו ברור, מה חשבתם? שלנצח יהיה זה טבעי שחבורה של אנשים שמתחפשים מספר פעמים בשנה לדמויות מסדרות מצויירות דוברות יפנית תחיה בהרמוניה? מדינות בנות למעלה מ-100 מיליון תושבים יכולות להרשות לעצמן לקיים עשרות שנים ברצינות קהילה משגשגת שתמלא אולמות בכנסים ואת תחנות המשטרה המקומיות בתלונות על הטרדה מינית עם גזר.

אבל הקהילה שלנו - קטנה ככל שתהיה - קיימת, והיא לא הלכה לשום מקום. בואו נודה: לא השתנינו בהרבה ממה שאנשים נוטים לחשוב. עדיין יש כנסים, אנחנו עדיין צופים בסדרות (מי פחות מי יותר), ובסך הכל קצת הרחבנו את תחומי העניין שלנו לדברים נוספים כמו תרבות יפן. לגיטימי, הרי ידוע שגם ראפרים לדוגמא היו מצטיינים בשיעורי לשון. ילדים קטנים ומעצבנים שלא רואים אנימה יהיו פה תמיד, ובאותה קלות גם יעלמו. ואלה שלא, יגדלו להיות חבר'ה בוגרים שרואים אנימה (אבל מעצבנים באותה מידה, יש דברים שלא משתנים). חושבים שהדשא של השכן ירוק יותר? Hell No. רק לפני שבוע אוטאקו בן 29 הצית את הבית שלו רק כי אמא שלו השליכה לארץ פחי הזבל מספר דגמים של גאנדאם שהיו ברשותו. מכך אפשר להסיק 2 מסקנות. הראשונה - הדשא של השכן שרוף יותר. השניה - אתם חבורה של גזענים, כי אפילו פעם אחת קודם לא הסגרתי את מוצאו של האוטאקו, אבל יצאתם מנקודת הנחה שמדובר ביפני. הרי רק אצלם יש חדשות כאלה, נכון? כלומר לקהילה בישראל יש עוד רבות מה ללמוד מ-'קהילות נאורות'. ובכן, לא. בכל מקום אליו תלכו תמצאו דיון בדבר השלכות הקהילה לעתיד, ולפתוח עוד בלוג בשפה שרק אנחנו מכירים לא יביא אנשים חדשים לתחום, ולבקש מאנשים לתרום לכנסים בארץ זה טוב ויפה, אבל זה לא מה שיציל אף אחד.

להתרעם אנחנו יודעים יפה מאוד, ונדמה כי הזמנים האחרונים מתאפיינים במי צועק חזק יותר 'המלך עירום' (אפילו אני חטאתי). כולנו רוצים שהמצב ישתפר, אבל צריך לתת לזמן לעשות את שלו, ולהשלים עם העובדה שבכל העולם אוכלים את אותו החרא, גם אם הוא בצבע שונה. ובכל העולם גם יהיו מי שיראו כי הסטטוס קוו נשמר ולא מבינים על מה המהומה. ואצלנו, במדינת ה-'הכל קורה מהר (מדי)', נסתכל על דברים מהצד עוד מספר שנים ונגלה שהזעקה הייתה לחינם. כי גם אם 'מווו' אחד נשמע בדציבלים גבוהים יותר מ-'מווו' אחר, בסופו של יום, זה עדיין כולה פאקינג 'מווו'. תנוחו.